החלטה בתיק דנ"א 9524/04

           עתירה לדיון נוסף בפסק הדין בע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' מאג'דה קרעאן. 

2.             המשיבה, פלסטינאית, תושבת שטחי יהודה ושומרון, נפצעה קשה בעת שעבדה במפעל העותר - מפעל ישראלי הממוקם ביישוב אלפי מנשה שבשטחי איו"ש. המשיבה תבעה את העותר בנזיקין, והשאלה שנשאלה הייתה מהו דין הנזיקין החל על האירוע - הדין הירדני או הדין הישראלי? בית-המשפט העליון, מפי השופט ריבלין ובהסכמת השופטות נאור וחיות, בחן את הסוגיה לעומקה, ובפסק דין מקיף הכריע כי בנסיבות המקרה חל על התביעה דין ישראל. אכן, על-פי הוראות הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי הפומבי, חל בשטחי יו"ש דין ממלכת ירדן, ואולם על תביעה פלונית - להבדילה משטח פלוני - חלים כללי המשפט הבינלאומי הפרטי שאינם מחייבים כי על התביעה יחול דין מקום העוולה דווקא. בית-המשפט פנה אפוא לבחינת כללי ברירת הדין בנזיקין במשפט הבינלאומי הפרטי, ולאחר שסקר את כללי ברירת הדין בעולם - וכמותם את המצב המשפטי האמביוולנטי השורר בישראל - נמצא לו כי ראוי ונכון לאמץ בישראל כלל ברירת דין טריטוריאלי - לפיו על תביעת נזיקין יחול דין מקום ביצוע העוולה - ובצידו חריג "שיאפשר הימנעות מהחלת דין מקום ביצוע העוולה, כאשר הדבר נדרש מטעמי צדק" (פסקאות 30-27 לפסק הדין).

3.             משפסק כך באשר לכלל, נפנה בית-המשפט אל הפרט - אל תביעתה של המשיבה - והכרעתו היתה כי בנסיבות העניין, בהיות המשיבה עובדת במפעל ישראלי הממוקם ביישוב ישראלי, נופלת התביעה לגדרי החריג. ובלשונו של השופט ריבלין (בפסקה 36 לפסק הדין):

       ... החריג זועק ליישום. אין מקום להחיל על תאונת עבודה, שארעה בשל התרשלותו של מעביד ישראלי, במפעל בבעלות ישראלית, הממוקם בשטחו של יישוב ישראלי בגדה המערבית, את הדין הירדני - אף אם הנפגע או הנפגעת הם תושבים פלסטינאים.

השופט ריבלין הוסיף והרחיב על מעמדם החוקי המיוחד של אזרחי ישראל המתגוררים בשטחים, ולאחר ששלל טענות שונות נוספות שהעלה העותר בנוגע לכללי ברירת הדין, לשאלת האחריות ולחישוב הנזק, החליט לחייב את העותר לפצות את המשיבה בסכום של כמיליון וחצי ש"ח. 

4.             עתירתו של העותר לקיום דיון נוסף בפסק הדין סבה אפוא את הכרעת בית-המשפט באשר לכללי ברירת הדין החלים על המקרה. לטענת העותר שאלה זו שפסק בה בית-המשפט "טרם הוכרעה בעבר, לא נקבעה הלכה מחייבת בענין וקיימות פסיקות סותרות של בתי המשפט בארץ" (עמ' 1 לעתירה). העותר פורש טענותיו בעתירתו, ועיקרן הוא בטענה שנכון עשה בית-המשפט כשקבע כלל ברירת דין טריטוריאלי, אלא שאסור היה על בית-המשפט לקבוע חריג לאותו כלל. העותר מבקש אפוא כי בית-המשפט יאמץ כלל ברירת דין טריטוריאלי שאין לו חריגים.

5.             דין העתירה להידחות. אסכים עם העותר כי בית-המשפט פסק הלכה חדשה, הלכה חשובה, אפשר אף הלכה הסותרת הלכה קודמת. והרי בית-המשפט אומר זאת במפורש. אלא שלא נמצא לי כי די בכך כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף בפסק הדין. טעם הדבר: עד לפסק הדין שררה בישראל הילכת ה"תביעות הכפולה", שמקורה בהלכות עתיקות יומין של המשפט האנגלי (הלכות Chaplin ו- Phillips) שאומצו במשפט ישראל בע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח(1) 262, ובאנגליה עצמה אבד עליהן הכלח זה מכבר. אשר-על-כן: בית-המשפט הלך עם העותר כברת דרך ארוכה, וככל שנתקיימה "סתירה" בין ההלכה שקבע לבין ההלכה הקודמת של בית-המשפט העליון אין בסתירה זו כדי לפגוע בעותר. ואמנם, העותר אינו מבקש לקיים דיון נוסף ב"כלל" שקבע בית המשפט; טענתו היא כנגד החריג - חריג צר ביותר - שקבע בית-המשפט לאותו כלל. טענה זו אינה מצדיקה קיומו של דיון נוסף, שכן כפי שהסברנו לא אחת, אין כלל בלא חריגים - ובאין חריגים יישבר כלל. אפשר רשאי הוא המחוקק לחוקק חוק שאין לו חריג - ומוטב שלא יעשה כן - ואולם בית-המשפט אינו רשאי לקבוע כלל נוקשה שכזה.

6.             בחנתי את טענות העותר בעתירתו אך לא מצאתי בהן הצדקה לקיומו של דיון נוסף. טענתו העיקרית של העותר היא כי על שטחי יהודה ושומרון חל דין ממלכת ירדן, ואולם על טענה זו לא חלק בית-המשפט. הכרעתו של בית-המשפט ייסדה עצמה על ההבחנה שבין המשפט הבינלאומי הפומבי לזה הפרטי, ולהבחנה זו לא נדרש העותר כלל. טענתו המרכזית בתחום המשפט הפרטי היא כי קביעתו של חריג לכלל הטריטוריאלי תגרום לחוסר ודאות במשפט, ולטענה זו השבנו למעלה.

7.             על כל אלה אוסיף ואזכיר כי הכרעתו של בית-המשפט בסופו של יום הסבה עצמה על נסיבות המקרה המיוחדות ועל טעמים של צדק, ואלה - ידענו כולנו - עניינם הוא המקרה המייחד ואין הם מצדיקים קיומו של דיון נוסף בפרשה.

8.             אני מחליט אפוא לדחות את העתירה. הצו הארעי שעמד בתוקפו יבוטל ממילא אף הוא.

היום, י"ד באדר א התשס"ה (23.2.05).

                                                                                      המישנה-לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: